<h1>פירוש הראב"ד מכת"י</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[ויקרא ה' ט"ז] ונתן אותו, פרט לחמש חטאות מיתות. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פ"כ ה"ח]. פרט לחמש חטאות מתות שאין להם שום דמים שאם נהנה מהן אינו מביא קרבן מעילה ואינו מוסיף חומש. ואי קשיא לך הא דתנן במעילה [י"ח ע"א] הנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל. הא מילתא מתרץ לה התם פרק א' [ב' ע"ב] דהאי מעילה דקתני מדרבנן היא ומעילה דרבנן קרן וחומש משלם אבל קרבן אינו מביא וכי גזור רבנן בחטאת כשרה שמתה דמחיים לא בדילי מינה הואיל ולכפרה אתיא אבל חטאות המתות כיון דפסולות נינהו מחיים נמי בדילי אינשי מינייהו ולא אתי לאתהנויי בהו ומשום הכי קרן הוא דמשלם מדרבנן אבל חומש לא. והתשלומין הולכין לשירי לשכה, והכי איתא בפרק ולד חטאת [י"ב ע"ב].
<h2>דף ז:</h2>
[ויקרא ג' ט"ז] כל חלב לה', לחייב על חלב מעילה. [תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פ"כ ה"ד]. פי' אע"פ שאין מעילה בקדשים קלים דלא קרינ' בהן מקדשי ה' על חלב מיהת מועלין דהא כתיב ביה לה'. [פירוש הראב"ד מכת"י]. [ויקרא ה' ט"ו] מקדשי ה', המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים שאינם לשם. אין לי אלא פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שכולם לשם, מנין לרבות עולה שעורה מתנה לכהן, קדשי קדשים בשרם ואימוריהם לפני זריקת דמים ואימוריהם לאחר זריקת דמים ואימורים קדשים קלים לאחר זריקת דמים תלמוד לומר קדשי ה' ריבה. מנין לרבות את החלב למעילה תלמוד לומר קדשי ה' ריבה. יכול שאני מרבה את הדם ת"ל מקדשי ה' מיעט. מה ראית לרבות את החלב ולהוציא את הדם, אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את החלב ששוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא ומוציא אני את הדם שלא שוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פ"כ הלכה א'—ב']. ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים נפקא לן מכל חלב לה' האמור בפרשת שלמים שהוא מיותר והוא לא נאמר אלא לאחר זריקה והכי איתא בחולין [קי"ז ע"א] ובכריתות [כ"ג ע"ב].
<h2>דף ט:</h2>
[ויקרא ה' ט"ז] ואשר חטא מן הקודש ישלם, לאותו שעל הקודש. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פ"כ ה"ז]. ישלם לאותו הקדש, כלומר אם נהנה מקדשי בדק הבית ישלם לקדשי בדק הבית ואם מקדשי מזבח ישלם לקדשי מזבח ולאותו הקדש, כדתניא במעילה פר' חטאת העוף הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם עד שלא קרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת כדאיתא התם.
<h2>דף יב:</h2>
מנין לרבות חמש חטאות מתות, ת"ל [ויקרא י"א ד'] ממעלי הגרה טמא. מנין לרבות פסולי המוקדשים, ת"ל ומפריסי הפרסה טמא. מנין לרבות חלב חמש חטאות מתות, ת"ל ממעלי הגרה טמא. מנין לרבות חלב פסולי המוקדשים, ת"ל מן השסועה טמא. [תורת כהנים שמיני פ"ד ה"א]. ומנין לרבות חמש חטאות מתות ת"ל מעלה גרה טמא. נראה לי דההוא דמשנה תורה דריש השתא ודייק' נמי דקתני השסועה טמא והיא השסועה הכתובה במשנה תורה. א"נ מעלה גרה דכתיב בגמל ומעלה גרה דכתיבי בשפן וארנבת יתירי נינהו כדאמ' לקמן, דהוה מצי למכתבינהו כולהו בחד קרא כדכתבינהו במשנה תורה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים המה לכם ולמה לי למפרט בהו בכל חד וחד מעלי גרה, ש"מ לרבויי חמש חטאות מתות. הא דקתני מנין לרבות פסולי המוקדשין, פי' שאם עבר ושחטן קודם פדייה משום דבעינן העמדה והערכה. ומנין לרבות חלב פסולי המוקדשין, פי' בין לפני פדיונם בין לאחר פדיונם. והכי אמרינן בבכורות [ט"ו ע"א] תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב. ומיהו הנך כולהו מדרבנן נינהו דהא אמרינן במתני' דמעילה [י"ב ע"ב] חלב המוקדשין וביצי תורים לא נהנין ולא מועלין וכל היכא דאמרינן כי האי גוונא אינו אסור אלא מדבריהם. וחמש חטאות מתות נמי אסמכתא הוא דהילכתא גמירי להו, והכי אמרינן בנזיר [כ"ה ע"ב] ובתמורה [י"ח ע"א].
הקדיש תרנגולת (למזבח) [לבדק הבית] מועלים בה ובביצתה. חמורתא (למזבח) [לבדק הבית] מועלים בה ובחלבה. תורים לבדק הבית מועלים בהם ובביציהם. בור מלא מים אשפה מליאה זבל שובך מלא יונים אילן מלא פירות שדה מליאה זרעים, (ו)מנין שמועלים (במה שבתוכו) [בהן ובמה שבתוכן] תלמוד לומר [ויקרא ה' ט"ו] קדשי ה' ריבה. יכול אפילו הקדיש תורים למזבח יהו מועלים בביציהם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים אשפה ואח"כ נתמלא זבל שובך ואח"כ נתמלא יונים אילן ואח"כ נשא פירות שדה ואח"כ נתמלא עשבים יכול יהו מועלים [בהן] ובמה שבתוכן ת"ל מקדשי ה' מיעט. רבי יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלים בהם ובגידוליהם מפני שהם גידולי הקדש. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פ"כ הלכה ד'—ה']. יכול אפילו הקדיש תורים למזבח מועלין בביציהם וכו'. במס' מעילה [י"ב ע"ב] מתרץ לה בשהקדישן קדושת הגוף לפי שהביצים אינם ראויין לקדושת הגוף, אבל הקדישן קדושת דמים למזבח דברים הראויין למזבח מועלין בהן ובביציהן שהרי אמרנו למעלה הקדיש למזבח דברים הראויין לבדק הבית מועלין בהם וההיא ודאי בשהקדישן קדושת דמים למזבח וכן כולם. והא דאמרינן שהמקדיש תורים למזבח קדושת הגוף אין מועלין בביציהן מיתחזי לי דוקא שכבר היו ביצים נגמרות במעיהן בשעת הקדשן שאין קדושת הגוף חלה עליהם אבל לא היו נגמרות ואח"כ נגמרו וילדו זכר הוכשרו למזבח ע"ג אמם וחלה עליהם קדושת הגוף דכבר היו בני מעילה הילכך אפילו נולדו לאחר מכאן מועלין בהן לפי שהן כטלה ונעשה איל.
<h2>דף טו.</h2>
[ויקרא ג' ט"ז] כל חלב לה', לחייב על חלב מעילה. [תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פ"כ ה"ד]. פי' אע"פ שאין מעילה בקדשים קלים דלא קרינ' בהן מקדשי ה' על חלב מיהת מועלין דהא כתיב ביה לה'. [פירוש הראב"ד מכת"י]. [ויקרא ה' ט"ו] מקדשי ה', המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים שאינם לשם. אין לי אלא פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שכולם לשם, מנין לרבות עולה שעורה מתנה לכהן, קדשי קדשים בשרם ואימוריהם לפני זריקת דמים ואימוריהם לאחר זריקת דמים ואימורים קדשים קלים לאחר זריקת דמים תלמוד לומר קדשי ה' ריבה. מנין לרבות את החלב למעילה תלמוד לומר קדשי ה' ריבה. יכול שאני מרבה את הדם ת"ל מקדשי ה' מיעט. מה ראית לרבות את החלב ולהוציא את הדם, אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את החלב ששוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא ומוציא אני את הדם שלא שוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פ"כ הלכה א'—ב']. ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים נפקא לן מכל חלב לה' האמור בפרשת שלמים שהוא מיותר והוא לא נאמר אלא לאחר זריקה והכי איתא בחולין [קי"ז ע"א] ובכריתות [כ"ג ע"ב].
<h2>דף טז.</h2>
[ויקרא י"א כ"ד] טמאים, מלמד שמצטרפים זה עם זה. יכול יצטרפו למתים, תלמוד לומר הם, יכול לא יצטרפו למתים החמורים אבל יצטרפו עם נבילות הקלות, תלמוד לומר הם. [תורת כהנים שמיני פ"ו ה"א]. טמאים מלמד שמצטרפין זה עם זה. פי' חצי אבר מבהמה זו וחצי אבר מבהמה זו בין טמאים עם טמאים בין טמאים עם טהורים, ודוק' לענין טומאה אבל לענין אכילה טמאים לעצמן וטהורים לעצמן, ואית' להא מילתא במעילה פר' קדשי מזבח [ט"ז ע"א]. ובתוספת' מכות [פ"ג ה"ו] מפרש בה נמי כה"ג. מיהו קשיא לי הא דתנן באהלות פר' ב' [מ"ז] אבר מן החי שנחלק לשנים טהור ר' יוסי מטמא ומודה ר' יוסי שאם נטל חצאין שהוא טהור, וכיון דמטהרי רבנן לאבר מן החי שנחלק היכי מצטרף בהדי אחריני והא אפי' איהו גופיה כיון שנחלק תו לא מצטרף. ואיכא למימ' דר' יוסי קתני לה להא, אי נמי אפילו תימא רבנן ועד כאן לא פליגי רבנן התם אלא באבר מן החי דאדם דבעינן או בעצם אדם זה אבר מן החי [ספרי במדבר קכ"ז] בעצם ולא בעצמות אבל הכא הא כתיב הטמאים מלמד שמצטרפין זה עם זה. יכול יצטרפו עם המתים החמורין. פי' חצי אבר מן החי מן הבהמה עם חצי זית מן המת לטמא כטומאת אבר ת"ל הם. יכול לא יצטרפו עם המתים החמורים אבל יצטרפו עם הנבלות הקלות שהרי שוה טומאתן ת"ל הם.
[ויקרא י"א ח'] טמאים. מלמד שמצטרפים זה עם זה, בשר ובשר, חלב וחלב, בשר וחלב, בין בחייהם בין במיתתן. [תורת כהנים שמיני פ"ד הי"א]. טמאים הם לכם, טמאים מלמד שמצטרפין זה עם זה בין לענין טומאה בין לענין אכילה, בשר בבשר וחלב בחלב בשר בחלב וכו'. לפי שהחלב של בהמה טמאה הרי הוא כבשר בין לענין טומאה בין לענין איסור אכילה דמשום טומאה אית ביה משום איסור חלב לית ליה כדאיתא בחולין פרק כל הבשר [קי"ז ע"א]. בין בחייהן בין במיתתן. פירוש אפילו חצי זית מחיי גמל וחצי זית ממיתת חזיר או משאר טמאים מצטרפין לענין איסור אכילה משום דכולהו משום טמאה אית בהו בין בחייהן בין במיתתן משא"כ בטמאים וטהורים דמיתת פרה וחיי גמל א"נ איפכא לא מצטרפי כלל. והכי איתא במעילה פרק קדשי מזבח.
<h2>דף יז.</h2>
[ויקרא י"א ל"א] טמאים. מלמד שמצטרפים זה עם זה, (יש) דם בדם ובשר בבשר דם בבשר ובשר בדם בין במין אחד בין בשני מינים. [תורת כהנים שמיני פ"ז ה"ג]. הטמאים מלמד שמצטרפין זה עם זה דם בדם ובשר בבשר דם בבשר ובשר בדם בין במין אחד בין בשני מינין. פי' "דם בבשר ובשר בדם" בין שהוא רוב השיעור מן הדם ומיעוט מן הבשר בין שהוא רוב מן הבשר ומיעוט מן הדם. "בין במין אחד" וכו'. מפרש במעילה פר' קדשי מזבח [י"ז ע"א] דוקא בכולו אבל במקצתו לא, פי' כשיהיה כל דם השרץ משלים לכעדשה מן הבשר אז הוא מצטרף אפי' עם מין אחר אבל מקצת דמו אין מצטרף אלא עם בשרו ממש.
<h2>דף יט:</h2>
יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה שכן אם הפריש בהמה לחלב והביא לדם לדם והביא לחלב הרי זה לא מעל ולא כיפר אבל יוצא בקרבן עצמו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה שכן אם הפריש לחלב והביא לדם לדם והביא לחלב הרי זה מעל וכיפר ת"ל קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשום חטאתו. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פרשה ו' ה"ה]. שכן אם הפריש בהמה על חלב והביאה על דם הרי זה לא מעל ולא כפר אבל יצא במעות שהפריש מקלה לחמורה וכו' שכן אם הפריש מעות על חלב והביא על דם הרי זה מעל וכפר. מפרש לה בכריתות [כ"ז ע"ב] הכי קאמר כיון דלא מצי מעיל לא מכפר הילכך לא מצי משנה אבל מעות כיון דאי משנה להו מעיל ומייתי קרבן מעילה אימא בתחלה נייתי נמי קמ"ל. הא דקת' בהמה כיון דלא מצי מעיל לא מכפר הכי קאמר כיון דלא מצי מפיק לה לחולין לפי שאין בהמת קרבן יוצאה לחולין על ידי מעילה כלל והכי איתא במס' מעילה פרק הנהנה מן ההקדש [י"ט ע"ב]. והאי דקאמר דלא מצי מעיל לפי שאין לשון מעילה אלא שינוי שהוא משנה מקדש לחול והכי איתא התם. אבל מעות כיון דמשנה להו מחלב לדם ונפקי להו לחולין משעה שלקח הבהמה להביאה קרבן על הדם ואם הביאה על הדם כפר אימא בתחלה נמי יהא רשאי להביאה לקרבן דם אחר שכבר לקחה לדם. לכך נאמר קרבנו על חטאתו בפרש' יחיד שאפי' בקרבן עצמו אינו מביא קרבנו מחטא זה לחטא אחר ואע"פ שכבר נתחללה מקדושה הראשונה וחלה עליה קדושה שניה אינו רשאי להביאה בתחלה לשם דם אלא יחזור ויקדישנה לשם חלב אי נמי תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה חטאת חלב.
<h2>דף כ.</h2>
ועוד שאלו ר' עקיבא השוחט חמשה זבחין בחוץ בהעלם אחד מהו, חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת, אמרו לו לא שמענו. א"ר יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם א' שהוא חייב על כל אחד ואחד משום מעילה, ורואה אני שהדברים ק"ו. א"ר שמעון וכי מה ראייה האוכל לשוחט, אלא כך שאלן באוכל נותר מחמשה זבחין בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולם או אחת על כל א' ואחד, א"ל לא שמענו. א"ר יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחד ואחד משם מעילה, ורואה אני שהדברים ק"ו. א"ר עקיבא אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה, א"ל השב, א"ל לא אם אמרת במעילה שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה צרף את המעילה לזמן המרובה תאמר בנותר שאין בו אחת מכל אלו. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פ"א הלכה י'—י"ב]. ועוד שאלן השוחט חמשה זבחים בחוץ וכו' פי' קא מבעיא ליה חלוק זבחים אי כגופין דמו או לא דגופי נדות פשיט' ליה דחלוק הוויין מיהו גופי בהמות מבעיא ליה אי חשיבי לחלק או לא ופשט ליה דגופין הוו מק"ו השתא תמחויין מחלקין אפי' בבהמה אחת ק"ו גופי בהמות דמחלקין ור' עקיבא לא קבלה מיניה אע"ג דלענין מעילה גופין ותמחויין מחלקין לגבי נותר ושוחט בחוץ לא מחלקין כדאיתא לקמן. אמר ר' שמעון וכי מה ראיה אוכל לשוחט, מפ' בכריתות [ט"ו ע"ב] מה לאוכל שכן נהנה. אלא כך שאלן האוכל נותר וכו'. שעשה בה את המאכיל כאוכל וכו' כדתנן [מעילה כ' ע"א] נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל, ומאי כאוכל הכי קאמר כאלו נטלה הוא ואכלה הוא. צירף את המעילה לזמן מרובה, מה שאין כן בנותר דבעינן כזית אכילה בכדי אכילת פרס.
